דיני ניירות ערך
מניה- תעודה שהחברה מנפיקה לאדם או לתאגיד תמורת כסף או שווה כסף והיא מגלמת אוסף של זכויות בחברה. המניה מקנה בד”כ זכות בעלות, זכות הצבעה בחברה, זכות לרווחים וכו’. אוסף המניות המונפקות על ידי חברה יוצר את הון החברה. הנפקה של מניות עד 30 ניצעים – שומרת על סיווגה של החברה כפרטית. מעבר ל-30 ניצעים הנפקת מניות מחייבת תשקיף ואז הופכת החברה לחברה ציבורית ומאבדת את פרטיותה. ההנפקה של מניות נעשית בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך.
איגרת חוב - אג”ח- תעודה שהחברה מנפיקה לאדם או לתאגיד תמורת תשלום ובה היא מתחייבת להשיב את הכסף במועדים הנקובים בתעודה ובצירוף ריבית ששיעורה נקוב בתעודה. באמצעות הנפקת אג"ח החברה מגייסת הלוואות מהציבור. אגרת החוב היא מסמך שמעיד על כך שמי שמחזיק בו זכאי לקבל מן החברה סכום מסוים במועד מסויים. האג”ח יכול להכיל תניות שונות למשל- תניה לפיה אגרת החוב ניתנת להמרה למניה בתנאים המפורטים בתעודה.
כתב אופציה – תעודה שמנפיקה חברה תמורת תשלום ולפיה רשאי בעל התעודה להמיר אותה החל ממועד הנקוב בה תמורת סכום קבוע בתעודה, במניה של החברה או בחבילת מניות שלה מסוג המניות המצויין בתעודה.
ניירות ערך - עיקרה של הגדרת המונח "ניירות ערך" בסעיף 1 לחוק ניירות ערך תשכ"ח-1968 (להלן - החוק) הינו בקביעה כי אלה הם "תעודות המונפקות בסדרות על ידי חברה, אגודה שיתופית או כל תאגיד אחר ומקנות זכות חברות או השתתפות בהם או תביעה מהם ." הגדרה זו כמעט שלא השתנתה מאז חקיקת החוק לראשונה בשנת 1968 . לשון ההגדרה אכן רחבה. היא מקיפה בבירור את ניירות הערך המקובלים – מניות, איגרות חוב וכתבי אופציה.
תשקיף – הצעה כתובה להנפקת ניירות ערך לציבור אשר מתארת את פעילות התאגיד, רווחיותו עד למועד התשקיף, ועוד מידע הנחוץ ל'משקיע הסביר' - הכל לפי כללים והוראות בחוק ובתקנות שעל פיו - מה יכלל בתשקיף. זאת - כדי לבצע החלטה מושכלת אם לרכוש אם לא נייר הערך .
חובת פרסום תשקיף לצורך הנפקת ניירות ערך - לא יעשה אדם הצעה או מכירה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו .... (סע' 15 לחוק ו- 22 לחוק).
לחובת פרסום התשקיף מספר תכליות חשובות. התכלית העיקרית היא הצורך במתן גילוי נאות לציבור בדבר ההשקעה המוצעת לו על ידי תאגיד, מניעת הונאות וצמצום הסיכון לניצול לרעה של הציבור המשקיע מכספו במצב שהשליטה במידע מצויה בעיקרה בתאגיד המנפיק.
פרסום התשקיף משנה כליל את מעמדו של התאגיד לא רק במישור דיני ניירות ערך, אלא גם במישור של דיני החברות. ביחס לחברות שהציעו לציבור ניירות ערך על פי תשקיף, חוק החברות משנה מאופיו הדיספוזיטיבי (שאפשר להתנות על הוראותיו בתקנון התאגיד עצמו) וקובע שורה של הוראות קוגנטיות ומהותיות במטרה להגן על ציבור המשקיעים. לאחר פרסום התשקיף מוגדרת החברה שניירות הערך שלה הונפקו לציבור כ"חברה ציבורית" או כ"חברת איגרות חוב". חברות אלה נדרשות לעמוד, בכללי 'ממשל תאגידי' מחמירים. כל עוד ניירות הערך שלהן מוחזקים בידי הציבור. לדוגמה, חברות ציבוריות נדרשות למנות דירקטורים חיצוניים, להקים ועדות ביקורת, מאזן ותגמול, למנות מנהל כללי ומבקר פנים ולאשר התקשרויות עם נושאי משרה ובעלי עניין בדרך המיוחדת הקבועה בחוק. גם חברות איגרות חוב כפופות לכללי 'ממשל תאגידי' מחמירים מאלו המחייבים חברות פרטיות.
חוק ניירות ערך ותקנותיו מהווה מערכת חקיקה סבוכה, ההולכת ומתפתחת בקצב אינטנסיבי, המייצרת 'מלכודות פתאים' ו'מלכודות דבש' לכל העוסקים בתחום הנפקה ומסחר בניירות ערך, לרבות מי שחתומים על תשקיפי הנפקה ומי שמנהלים 'חברות ציבוריות' ו/או 'חברות אגרות חוב'. 'מלכודות' אלה עשויות להביא לאישומים פליליים ולתביעות נזיקין כספיות בהיקף נרחב.
משרדי עוסק בייעוץ כיצד לא להילכד באותן 'מלכודות', בייצוג אלה הנלכדים בהן ובייצוג אלה התובעים את נזקיהם מהנוגעים בדבר על פי הדין.